אם התחלת לבדוק איך מקבלים רישיון לקנאביס רפואי, כנראה כבר נתקלת במספר 106. זה לא קוד סודי. זה שם של מסמך רשמי של משרד הבריאות, והוא קובע מי יכול לקבל רישיון, באילו מצבים, ומה צריך להגיש. במדריך הזה נסביר מה כתוב בו, במילים פשוטות, ומה זה אומר לגביך.
יש מי שמחפשים אותו בשם "רישיון גראס רפואי", אבל השם הרשמי הוא רישיון לקנאביס רפואי לפי נוהל 106.
חשוב לומר מראש: אנחנו לא קובעים זכאות. ההחלטה על כל בקשה היא של הרופא המוסמך ושל משרד הבריאות. המדריך מסכם את הנוהל כפי שהוא מפורסם, ומפנה למקור בכל טענה.
מה זה נוהל 106
נוהל 106 הוא חוזר של היחידה במשרד הבריאות שמטפלת ברישיונות, שמוכרת בקיצור יק"ר. מספר הנוהל הוא CN 106, והעדכון הנוכחי שלו הוא עדכון מס' 7 מינואר 2024.[2] לפי הנוהל, המטרה שלו היא לקבוע נהלים לעניין הרישיונות ולפרט את אמות המידה הרפואיות למתן רישיונות ומרשמים.[1]
כמה מושגים שיחזרו בהמשך:[1]
- "המנהל" הוא מנכ"ל משרד הבריאות, או מי שהוסמך על ידו בכתב לתת רישיונות.
- "רישיון" הוא היתר בכתב שנותן המנהל לפי פקודת הסמים המסוכנים.
- "רופא מומחה" הוא רופא עם תואר מומחה כהגדרתו בתקנות.
עוד דבר שמשרד הבריאות כותב בעצמו, וכדאי לדעת: הקנאביס אינו רשום כתרופה, ויעילותו ובטיחותו בשימוש למטרות רפואיות טרם הוכחו.[4] לכן הנוהל מדבר על שיקול דעת רפואי, תנאים ומעקב, ולא על זכות אוטומטית.
אילו התוויות מופיעות בנוהל
התוויה היא מצב רפואי שהנוהל מכיר בו כבסיס לבקשה. לפי הנוהל, רישיון יינתן ככלל בהתוויה מוכרת בלבד, לפי שיקול דעת רפואי של הגורם המוסמך.[1] הרשימה בסעיף 4.2 מחולקת לתחומים:[1]
- אונקולוגיה: מחלה אונקולוגית פעילה או טיפול פעיל, בתנאים שבנוהל.
- גסטרואנטרולוגיה: מחלת מעי דלקתית פעילה ומוכחת (קרוהן או קוליטיס), אחרי מיצוי טיפולים מוגדרים.
- כאב: כאב נוירופתי ממקור אורגני ברור, אחרי שנה לפחות במרפאת כאב מוכרת. וגם כאב כרוני מעל גיל 45 עם אבחנה רשמית ומתועדת.
- מחלות זיהומיות: איידס, בתנאים של ירידה קיצונית במשקל.
- נוירולוגיה: טרשת נפוצה, פרקינסון, תסמונת טורט ואפילפסיה, כל אחת עם תנאים משלה.
- טיפול פליאטיבי: מטופלים במצב סופני.
- פסיכיאטריה: פוסט טראומה (PTSD) בדרגת חומרה בינונית ומעלה, בתנאים מפורטים.
- הפרעות התנהגות הקשורות לאוטיזם או לדמנציה, בתנאים מפורטים.
ומה אם המצב שלך לא ברשימה? הנוהל מאפשר לדון גם בבקשה כזו, כמקרה חריג. הרופא הממליץ צריך לנמק בפירוט, בצירוף אסמכתאות רפואיות, ולפרט איך ייבדק הטיפול ואיך יבוצע המעקב.[1]
רוצה לראות מה הנוהל אומר על מצב מסוים? יש לנו דפים על פוסט טראומה, כאב נוירופתי, פריצת דיסק, כאבי גב, פיברומיאלגיה ומיגרנה.
מה הנוהל דורש מהרופא
הבקשה לא מוגשת על ידי המטופל. לפי הנוהל, ההמלצה מוגשת על ידי רופא מומחה עם תעודת מומחה ישראלית, דרך טופס מקוון, ורק באבחנות שבתחום המומחיות שלו.[1]
לפני שהוא ממליץ, הרופא צריך לשלול התוויות נגד. הנוהל מונה כהתוויות נגד יחסיות פסיכוזה פעילה, מצב פסיכוטי בעבר, הפרעה חרדתית, תורשה פסיכיאטרית משמעותית בקרוב מדרגה ראשונה, היסטוריה של התמכרות, היריון והנקה. הרשימה הזו אינה סגורה.[1]
ועוד תנאי: רישיון לא יינתן לפני שהרופא שוחח איתך. בשיחה הוא צריך להסביר שהמידע המקצועי מוגבל, ולפרט את האפקט הצפוי ואת הסיכונים.[1]
מסמכים, מינון ומעקב
מסמכים. לכל בקשה מצרפים סיכום מידע רפואי מלא ועדכני מרופא המשפחה, ודוח רכש תרופות של השנה האחרונה. בקשה בלי כל הפרטים לא מקבלת החלטה עד שהם מושלמים.[1] בחלק מההתוויות יש מסמכים נוספים, למשל נספח ייעודי ל-PTSD.
מינון. לפי הנוהל, המינון ההתחלתי הוא עד 20 גרם לחודש. אם הרופא המטפל חושב שצריך להגדיל, הוא מגיש בקשה מנומקת, וההעלאה היא הדרגתית, במדרגות של 10 גרם.[1] בתחום הכאב, המרווח בין מדרגות לא יפחת משלושה חודשי טיפול.[1] על התהליך הזה כתבנו בדף הגדלת מינון.
מעקב. הרישיון מותנה במעקב של רופא מטפל שפרטיו מופיעים ברישיון, לפחות אחת לשנה.[1]
חידוש. בקשת חידוש מוגשת 45 ימי עבודה לפחות לפני שהרישיון פג, עם דוח מעקב מהרופא.[1] פירטנו את זה במדריך כמה זמן לוקח חידוש, ואת רשימת המסמכים במדריך מסמכים לחידוש.
אחרי ההחלטה: רישיון, שינויים וערר
כשהבקשה מאושרת כמבוקש, מופקים רישיון והוראות מסירה. כשהיא מאושרת בחלקה או נדחית, נשלח מכתב לרופא עם העתק אליך.[1]
שינויים ברישיון. הנוהל מבחין בין סוגי שינויים. הוספה של מיופה כוח, שיאסוף בשבילך מבית המרקחת, מחייבת צילום של תעודת הזהות שלו. ועדכון פרטים בלי שינוי מהותי, כמו כתובת מגורים, מיופה כוח או רופא מטפל, אפשר להגיש גם בכתב בדואר, בצירוף הרישיון המקורי.[1]
מינונים גבוהים. בקשה למינון של 100 גרם ומעלה לחודש נדונה רק בתנאים מיוחדים. ההמלצה צריכה לבוא מרופא מומחה שמועסק במוסד ציבורי, ולקבל אישור של גורם בכיר, כמו מנהל בית חולים או מנהל רפואי בקופת החולים.[1]
אם הבקשה נדחתה. הנוהל מגדיר שני שלבים, בשאלות שברפואה בלבד. קודם דיון חוזר ביחידה, ורק אחריו ערר לוועדת ערר.[1] את הבקשה לדיון חוזר מגישים דרך הרופא המטפל, עם מידע רפואי עדכני ודוח ניפוק תרופות שנתי.[5]
מי הם הרופאים המוסמכים. משרד הבריאות מפרסם רשימה של רופאים מומחים שמוסמכים להנפיק רישיון. לפי הדף, הסמכות שלהם היא רק במסגרת הרפואה הציבורית. במסגרת פרטית הם לא יכולים לתת רישיון, אבל יכולים לפי שיקול דעתם להגיש בקשה ליחידה.[6]
רפורמת המרשמים: מה השתנה
ביוני 2023 פרסם משרד הבריאות שוועדת הבריאות בכנסת אישרה את רפורמת המרשמים. לפי ההודעה, הרפורמה עוברת ממודל של רישיונות למודל של מרשמים, שינתנו על ידי רופא מומחה בתחום מומחיותו, שעבר הכשרה ייעודית, ברפואה הציבורית.[3] לפי דף היחידה, הרפורמה נקבעה להיכנס לתוקף ב-1.4.2024.[4]
חשוב לשים לב לפרט אחד. לפי ההודעה, מרשם יכול להינתן רק בהתוויות שנקבעו בתקנות: אונקולוגיה פעילה, מחלת מעי דלקתית, איידס, טרשת נפוצה, פרקינסון, טורט במבוגרים, אפילפסיה, מצב סופני, אוטיזם ודמנציה.[3] נוהל 106 עודכן כך שיתייחס גם לאמות המידה למתן מרשמים לפי התקנות, ועדיין מפרט את הרישיונות.[1]
בקיצור
נוהל 106 קובע באילו מצבים אפשר לבקש רישיון לקנאביס רפואי, מי מגיש את הבקשה, אילו מסמכים מצרפים, ואיך נראה המעקב. הוא לא מבטיח לאף אחד רישיון. הוא מגדיר את התנאים, וההחלטה היא של הרופא ושל משרד הבריאות.
אם אתה רוצה לבדוק איפה אתה עומד מול הנוהל ולהכין תיק מסודר, קרא על ליווי בהוצאת רישיון חדש. ואם אתה רוצה להבין מי בדיוק מקבל את ההחלטה, קרא מה זה יק"ר.